התעלה הגדולה החוצה את ונציה, הקרויה בפי המקומיים בפשטות "התעלה" (Il Canalazzo) מפרידה את ונציה למזרח ולמערב. שלושה מרובעי העיר נמצאים ממזרח לה, ושלושה ממערב. כיום מקשרים בין הגדות ארבעה גשרים (גשר החוקה, גשר היחפנים, גשר ריאלטו וגשר האקדמיה), אולם עד למאה ה־15 לא היה קישור רגלי בין גדות העיר, והתנועה ביניהן התנהלה על פני המים בלבד. שגריר צרפת בוונציה, פיליפה דה קומינס, כתב למלך בסוף המאה ה־15 כי "רחובה הראשי של העיר 'קאנאל גראנדֶה' רחב למדי. במרכזו עוברות סירות ושטות ספינות ולאורכו נמצאים הבתים היפים ביותר. אני מאמין שזהו הרחוב היפה ביותר בעולם". פגעי הזמן ומימיו המלוחים של הים האדריאטי אמנם ניכרים היטב בחזיתות הארמונות של קאנאל גראנדֶה, אך גם בחלוף חמש מאות, הוא ככל הנראה עדיין אחד ה"רחובות" היפים בעולם. |תמונה_בטקסט7418| בימי הרפובליקה הגדולה של ונציה, התנהלה כל התנועה על המים. כל המבקרים בעיר באו בשעריה בכלי שיט בלבד, ומשום כך חזיתות הארמונות המרשימות ביותר הן אלו הפונות אל התעלה הגדולה. רבים ממבני הפאר האלה מכונים |הנטה|קא (Ca|סנטה|), קיצור של המילה |הנטה|Casa|סנטה|, שפירושה באיטלקית "בית". לאורך רוב אורכה של התעלה אין גדות להולכי רגל, וכדי לפגוש את ונציה פנים אל פנים, עשו זאת גם אתם כמו הסוחרים של פעם – בדרך הימית. ביציאה מתחנת הרכבת תראו משמאלכם את תחנת Ferrovia. גשו לרציף B והמתינו לקו מספר 1 לכיוון Piazza San Marco. כדי לשמור על גמישות, מומלץ לרכוש בקופה כרטיס המתאים למשך השהות שלכם בוונציה ולאו דווקא לנסיעה בודדת. |המסגרת|שימו לב #השיט בתעלה הוא הדרך היפה ביותר אל פיאצה סן מרקו, אבל בהחלט איננה הקצרה ביותר. אם רצונכם להקיף את העיר ולהגיע לכיכר במהירות, השתמשו בקו 5.1 שברציף C. #הכרטיס המשמש לשיט אינו תקף לנסיעה לנמל התעופה, כך שאין להתחשב בה בקנייתו. *המסלול* אחרי שתעלו למעבורת, שבו על אחד הסיפונים וצפו בחזיתות המבנים המרהיבים לאורך התעלה. לאורך התעלה מיוצגים ארבעה סגנונות אדריכליים עיקריים - אדריכלות ביזנטית, שמקורה במאות ה=12 וה=13; הסגנון הגותי הוונציאני, גרסה מקומית ייחודית של אדריכלות גותית; סגנון הרנסאנס מהמאות ה=15 וה=16; והבארוק, שמקורו במאה ה=17. באמצע הדרך תוכלו לעצור בתחנת Rialto Mercato ולבקר בשוק הריאלטו הסמוך, ולאחר מכן להמשיך מאותה תחנה (רק ודאו שאתם חוזרים ל|השמש:699|ואפּוֹרֶטוֹ|סשמש| בכיוון הנכון). להלן רשימת המבנים שתראו לגדות התעלה, לפי הסדר, ולצד כל אחד - הסגנון שבו נבנה. לחיצה על שמות המבנים תביא אתכם לתמונה ולמידע נוסף. #תחנת הרכבת ונציה סנטה לוצ'יה - מבנה רציונליסטי ופונקציונלי, זר לאדריכלות הוונציאנית #פוֹנדָקו דֵיי טוּרקי - ביזנטי #קא וֶנדְרָמין קאלֶרג'י - רנסאנס, עיטורים בסגנון הבארוק #כנסיית סן סְטֶה - בארוק #קא פֶּזארוֹ - בארוק #קא ד'אוֹרוֹ - גותי #קא סָגרֶדוֹ - ביזנטי וגותי #גשר ריאָלטוֹ #ארמון בֶּמבּוֹ - גותי #קא לוֹרדָן - ביזנטי #קא פארסֶטי - ביזנטי #ארמון פּאפּאדוֹפּוֹלי - רנסאנס #פאלאצו גְראסי - רנסאנס #קא רֶצוֹניקוֹ - בארוק #אוסף פֶּגִי גוּגֶנהָיים - רנסאנס, לא גמור #קא דאריו - גותי, שופץ בסגנון הרנסאנס #כנסיית מריה הקדושה של הישועה - בארוק #פּוּנטָה דֶלָה דוֹגָנָה - בארוק, שיפוץ מודרני בסוף השיט תרדו בתחנה הסמוכה לפיאצה סן מרקו. #--- ניתן להתחיל את השיט בקו 1 קצת מוקדם יותר, בתחנת P.le Roma, שם הוא יוצא מרציף C. התחנה קרובה לחניון הרכב השכור בפיאצלה רומא ולמסוף האוטובוסים, ולכן חלופה זו מתאימה למי שמגיעים לעיר באוטובוס או בחשמלית ממֶסטרֶה או מחזירים בה רכב שכור. אם חניתם באחד החניונים שבכניסה לעיר תוכלו ללכת ברגל אל תחנת P.le Roma, לנסוע אליה ב|השמש:882|פּיפֶֹל מוּבֶר|סשמש|, או לשוט אליה בקו 2 של ה|השמש:699|ואפּוֹרֶטוֹ|סשמש| מתחנת Tronchetto ואז להמשיך באותה דרך.---#

האי מוּראנו (Murano) נמצא מעט מצפון לוונציה והשיט אליו נמשך כ־10 דקות. האי הוא למעשה "אזור התעשייה" של ונציה. לכאן הועברו במאה ה־13 כל נפחי הזכוכית שפעלו בוונציה כדי לצמצם את הסיכון לשריפות בעיר שהיה כרוך בעבודתם. מאז קנה האי את תדמיתו כמרכז אומנות הזכוכית של ונציה ו"זכוכית מוראנו" נהייתה למוצר נחשק. בהגיעכם לאי המבט הראשון עשוי לשדר בדיוק את מה שהוא – אזור תעשייה. הבתים כאן אינם נוצצים כבוונציה, הבנייה פשוטה ותעשייתית יותר, ולא תמצאו כאן ארמונות, גונדולות או גשרים מפוארים. למרות פשטותו האדריכלית, מומלץ להקדיש זמן מה לשיטוט בו, ובמיוחד אם ברצונכם לרכוש יצירת זכוכית נאה מוונציה, או אפילו סתם לצפות בכאלה. משפחות עם ילדים לרוב יגלו עניין רב בסדנאות ניפוח הזכוכית שבאי, שבהן ניתן לצפות באופן בלתי־אמצעי במלאכה המרתקת. *המסלול* מסלול ההליכה מתחיל בתחנת Murano Navagero; בקווים המפליגים לכאן מהאי הראשי, זו התחנה השישית באי עצמו. x---אם אינכם מתעניינים בכנסייה או במוזיאון הזכוכית, רדו תחנה אחת קודם, ב-Murano Museo וכך תקצרו משמעותית את זמן ההליכה. אם אינכם יכולים לחצות גשר עם מדרגות, תוכלו לרדת עוד תחנה קודם, ב-Murano Da Mula, ולהתחיל את המסלול אחרי פּונטֶה לוּנגוֹ - אבל קחו בחשבון שבקטע בין המוזיאון לגשר שוכנות כמה מחנויות הזכוכית המעניינות ביותר באי.---x #---אם הפלגתם לכאן מהאי בּוּרָאנוֹ וירדתם בתחנת Faro (היחידה שבה עוצר הקו מבּוּרָאנוֹ), הצטלמו עם המגדלור הנאה ועקבו אחר המסלול בכיוון ההפוך.---# מתחנת המעבורת Navagero צאו שמאלה וטיילו לאורך הגדה. מימינכם תוכלו לראות את הכניסה ל־Vetreria Rossetto – מהחנויות הגדולות והמרשימות באי. המשיכו לאורך הגדה עד שתראו משמאלכם גשר. חצו אותו אל בזיליקת מריה ודונאטו הקדושים, הכנסייה הראשית של האי. זהו הצד האחורי של הכנסייה, והכניסה ממוקמת מלפנים, אבל אפשר בקלות לוותר על הכניסה ולהסתפק במראה הכנסייה ומגדל הפעמונים שלה, הניצב במבודד בלב הכיכר. מהגשר פנו שמאלה, לאורך הגדה, ובמהרה תראו מימינכם את מוזיאון הזכוכית. אם רכשתם את כרטיס המוזיאונים, כדאי להקדיש לו כמחצית השעה, אך אחרת קשה להצדיק את דמי הכניסה הגבוהים. המשיכו לאורך הגדה עד הגשר הנאה פּונטֶה לוּנגוֹ. בדרך תוכלו לעצור בחנויות הזכוכית Penso Davide או Alessandro Boscolo, ומעברו האחר של הגשר מצפות לכם Fornace Mian ו-Vetreria Mazzega. אחרי שתחצו את הגשר, פנו שמאלה והמשיכו לאורך רִיו דֵיי וֶטראי (Rio dei Vetrai; מילולית "תעלת הנפחים"). במהרה תראו מימין, מעברה האחר של התעלה, את מגדל השעון המקומי (שאינו פתוח למבקרים) ופסל מודרני מזכוכית כחולה שהוצב בחזיתו; מיד אחר כך תראו משמאל את כנסיית פטרוס הקדוש, שתעניין רק את חובבי האמנות הנוצרית. המשיכו לאורך הגדה עד החנות CRAZY4GLASS, אותה תזהו הודות לאדניות הפרחים השבירים שבחזיתהּ. קצת לפני החנות היכנסו לסמטה הצרה Calle Bertolini, שתוביל אתכם אל גולת הכותרת של הביקור באי, סדנת הזכוכית לָה פוֹרנָסוֹטָה . x---בימים שבת וא' הסדנה סגורה ואז אין טעם לסטות מהמסלול הראשי.---x אחרי הביקור בסדנה, שובו על עקבותיכם בסמטה הצרה והמשיכו לאורך התעלה אל שתי חנויות ייחודיות - Il Vetro Di Fuga Mauro המתמחה בזווית היהודית ו-Lucevetro, שבה מוכרים מסכות ונציאניות מעוטרות בזכוכית מקומית. x---אם אינכם מתכוונים להמשיך מכאן אל האי בּוּראנוֹ שבצפון הלגונה, תוכלו להמשיך עוד כמה צעדים עד קצה התעלה, ולשוב לאי הראשי מתחנת Murano Colonna ---x חצו את התעלה ב-Ponte Santa Chiara הסמוך לחנות השנייה, פנו שמאלה ולכו לאורך עברה האחר עד Calle Bressagio, שם פנו ימינה ולכו עד שתגיעו לשפת הלגונה. מימינכם תראו את המגדלור של מוּראנוֹ - הזדמנות אחרונה לתמונה למזכרת בטרם תשובו לאי הראשי (או תמשיכו לאיים אחרים) מתחנת Murano Faro הסמוכה.*סמסלול*

כיכר סן מרקו רחבת הידיים היא הלב הפועם של ונציה, ואף ביקור בעיר לא יהיה שלם בלעדיה. נפוליאון כינה אותה "חדר האורחים של ונציה". בכניסתכם לרחבת הכיכר יקדמו את פניכם עמודי הקדושים. בכיכר ובסביבתה ממוקמים המבנים החשובים ביותר בעיר: הבזיליקה סן מרקו – הכנסייה המרכזית, ארמון הדוג'ים, שהיה מקום משכנם של שליטי העיר, הקָמפָּנילֶה - (מגדל הפעמונים) והספרייה הלאומית העתיקה - וכן שני בתי הקפה המפורסמים ביותר בעיר, Caffè Quadri וקפה פלוריאן, שבהם מגישים קפה לבאים בשערי העיר כבר למעלה מ־300 שנה. |הסיפור|אבל למה דווקא פה? כיכר סן מרקו היא חלון הראווה של העיר. היא הרחבה הציבורית הגדולה ביותר בה, בכניסה אליה ניצבים עמודי־הכבוד המקבלים את פני הבאים ומסביבה נמצאים כל מבני־הציבור החשובים ביותר של העיר. מדוע, אם כך, הכיכר נמצאת רחוק כל כך מהכניסה לעיר? מדוע לאחר כניסתנו לעיר אנחנו צריכים ללכת כחצי־שעה ברגל או להקיף את העיר בסירה כדי להגיע אליה? למבקר בן־ימינו נגלית למעשה תמונה מטעה של העיר. ונציה הייתה במשך מרבית שנותיה אימפריה ימית, וכל הבאים בשעריה, עשו זאת בכלי שיט ועגנו, לרוב, בכיכר סן מרקו. גשר החירות, המאפשר גישה יבשתית לעיר ומשמש כיום את הרוב המוחלט של הבאים בשערי העיר, נחנך רק בשנת 1933, לפני פחות ממאה שנה. זמן זעום בדברי ימיה של האימפריה הוונציאנית! |הסיפור|כיכר? כיכרית? כיכרונת? הפִּיאָצָה היא מוסד איטלקי חשוב. באופן מילולי "פיאצה" היא כיכר, אבל בעוד שהמילה "כיכר" בישראל מתארת ברוב המקרים מעגל תנועה לכלי רכב, באיטליה הכוונה היא לרחבה ציבורית במפגש רחובות. בישראל יש מספר מצומצם מאוד של כיכרות כאלה כמו כיכר ציון, כיכר רבין או כיכר פריז. הרחבות הציבוריות מתחלקות לפי מדרג: הגדולה מכולן היא הפִּיאָצָה, קטנה ממנה הפִּיאָצָלֶה, והקטנה עוד יותר היא הקָאמְפּוֹ. אך בעוד שבעיר איטלקית ממוצעת יש עשרות ומאות פיאצות, בוונציה רק רחבה ציבורית אחת מוגדרת כפִּיאָצָה, וזו כמובן פיאצה סן מרקו. חניון האוטובוסים שבכניסה מוגדר כפִּיאָצָלֶה ואילו יתר מאות הרחבות הציבוריות שברחבי העיר ונציה מוגדרות כקָאמְפּוֹ.

גשר ריאָלטוֹ נבנה לראשונה מעץ במאה ה־12, אולם גשר האבן הנוכחי הוקם בסוף המאה ה־16. הוא היה הגשר הראשון בין שתי גדותיה של התעלה הגדולה ואִִפשר לראשונה תנועה רגלית רציפה בעיר; עד אז ניתן היה לחצות את התעלה הגדולה בשיט בלבד. הגשר נותר המעבר היחיד בין חלקי העיר עד אמצע המאה ה־19, אז נחנך גשר האקדמיה. סביבתו של הגשר נמנתה מאז ומעולם עם אזורי המסחר הפעילים ביותר בעיר, ואפילו על הגשר עצמו יש עשרות חנויות קטנות ובהן בעיקר מזכרות לתיירים. הגשר הוא גם אחת מנקודות התצפית הטובות ביותר על התעלה הגדולה.

האי בּוּראנוֹ, כמו מוּראנו, החל את דרכו כאזור תעשייה, כאשר יצרני הבדים העבירו אליו את ייצור התחרה במטרה לחסוך בעלויות. מאז הפכה התחרה של בּוּראנוֹ למוצר מבוקש, אבל האי נותר שקט ושליו, והביקור בו מומלץ, ולו כדי לקבל מושג איך ונציה הייתה נראית לולא הייתה מתוירת וממוסחרת. הוא שוכן בחלקה הצפוני של הלגונה, והשיט אליו אורך כ־40 דקות. נקודות העניין העיקריות באי הן כנסיית מרטינוס הקדוש והמוזיאון לתחרה, הממוקמים בכיכר הראשית, פיאצה בָּלדָסָרֶה גָלוּפּי. עם זאת, הביקור באי מומלץ בעיקר בשל אופיו הקסום והבתים הצבעוניים והעליזים לאורך רחובותיו. הססגוני והמפורסם מכולם הוא הבית של בֶּפִּי, שנקרא על שם הבעלים הראשון שלו, חובב קולנוע ומוכר ממתקים שעיטר את הבית בציורים מרהיבים. בנוסף, יש באי מגוון חנויות מזכרות וחנויות תחרה, מסעדות ואפילו כמה מלונות. האי מחובר בגשר להולכי רגל אל האי הסמוך מָצוֹרְבּוֹ, שבו כמה מסעדות בוטיק. המסלול המסומן במפה עובר ברחובות הראשיים ובכמה סמטאות צדדיות קסומות. אבל אל תרגישו מחויבים אליו במיוחד - עיקר הקסם של האי איננו במוזיאון, במגדל הפעמונים או בסמטה מסוימת, אלא באווירה ובנופי הלגונה. מכיוון שאין גם אפשרות של ממש ללכת לאיבוד כאן, הרגישו חופשיים לשוטט ללא מפה ולמצוא פינות חמד לטעמכם. |הסיפור|סיפור בצבעים תוהים איך זה שהבתים צבעוניים ומגוונים כל כך? לא במקרה! באי בוראנו אדם המבקש לצבוע מחדש את ביתו, צריך לפנות לעירייה בבקשה רשמית. העירייה בוחנת את סביבת הבית ומציעה לו כמה אפשרויות שמתוכן עליו לבחור את הצבע החדש. כך נשמר המראה ההרמוני של בתי האי הציוריים.

"גטו" הוא הכינוי ההיסטורי לרובע היהודי של ונציה. מקור השם איננו ברור, אך אחת ההשערות היא כי הוא נגזר מהמילה |הנטה|גֶ'טוֹ|סנטה| ׁ("יציקה" באיטלקית), על שם בתי היציקה של חרשי הברזל ששכנו כאן. בשנת 1516 הוגבלו יהודי והנציה למגורים באזור זה בלבד, ומכאן התגלגל השם "גטו" לתיאור כל שכונה סגורה שבה התגוררו יהודים. בלב הרובע משתרעת כיכר הגטו החדש (Campo di Ghetto Nuovo), ובליבה באר המעוטרת באריה - סמלה של ונציה. מעניין לציין כי האזור המכונה "הגטו החדש" הוא דווקא זה שהוגדר ראשון כשכונה יהודית, וגרו בו יהודים איטלקים וגרמנים, ואילו "הגטו הישן", המקושר לחדש באמצעות גשר הגטו הישן, הוגדר רק בשנת 1541 ואוכלס בסוחרים ספרדים שהגיעו לעיר בעקבות גירוש ספרד. הגבלת היהודים לגטו נמשכה עד כיבוש ונציה בידי נפוליאון בסוף המאה ה=18. |תמונה_בטקסט7240| בגטו נותרו על עומדם חמישה בתי כנסת מתוך 13 שהתקיימו כאן בשיאו. בשל מגבלות המקום נבנו רבים מהם בצורות לא=רגילות (טרפז במקום מלבן) ובשל החשש מהצפות ומפרעות ממוקמים אחדים בקומות העליונות של מבנים ולא ישירות על הקרקע. בית הכנסת המפואר ביותר ברובע הוא הספרדי (Scuola Spagnola), שמקורו ב=1580 וחלל הפנים שלו מעוטר בנברשות מרהיבות העשוית זכוכית מוראנו, אבל העתיק ביותר הוא דווקא הגרמני (Scuola Grande Tedesca), שהוקם ב=1528 ועל קירו המערבי יש לוח זיכרון המתעד את הקמתו. בנוסף שוכנים ברובע בית הכנסת הלבנטיני (Scuola Levantina), המשרת את יוצאי צפון אפריקה, בית הכנסת האיטלקי (Scuola Italiana), הצנוע ביותר, שיש בו מקום רק לכ=25 מתפללים, ובית הכנסת קנטון (Scuola Canton), הקרוי על שם המשפחה שהקימו אותו. בוונציה מתגוררת עד ימינו אנו קהילה יהודית קטנה, שרובה אינו מתגורר בגטו, אך בני הקהילה מתפללים בבתי הכנסת השוכנים בו. |תמונה_בטקסט7241| לצד בתי הכנסת תמצאו ברובע גם את בית חב״ד, כמה מסעדות כשרות שהפכו אבן שואבת לישראלים (אף כאלה שאינם מחפשים בהכרח אוכל כשר), ומספר חנויות יודאיקה, כולל יודאיקה בניחוח ונציאני (תשמישי קדושה מזכוכית מוראנו וכדומה). על אחד הבתים בכיכר הגטו החדש הוצבה בשנת 1980 האנדרטה לקורבנות השואה - חמישה תבליטי נחושת המתעדים את גורלם של יהודי הרובע, שרוכזו בכיכר הגטו ונשלחו ממנה אל מחנות ההשמדה. הדרך הטובה ביותר לבקר בגטו היא במסגרת סיור מודרך, האורך כ=40 דקות ועובר בבתי הכנסת ובסמטאות השכונה. בעת איסוף החומר למדריך היו שלושה מבתי הכנסת בשיפוצים, והסיור התקיים בשניים מהם בלבד - הספרדי והלבנטיני - אך בעתיד, לאחר השיפוץ, ישוב הסיור לכסות את כל החמישה. בנוסף כדאי לבקר במוזיאון היהודי, שם מוצג אוסף מקיף של תשמישי קדושה, כלים לחגים יהודיים ועבודות רקמה ומשי, שהיו מקור הכנסה חשוב לתושבי הגטו במאה ה=17. |הסיפור|אולי ראיתם בדרך... בדרככם לגטו היהודי אולי הבחנתם בשלטים בעברית. את האותיות אנחנו מבינים, אבל את המילים – בקושי... אז מה כתוב כאן? בתי־הכנסת – אנחנו מבינים בית־נְכוֹת – אין לזה שום קשר לנכים ומוגבלים, "בית נכות" (בחוֹלם) הוא ביטוי עברי מיושן למוזיאון, לרוב מוזיאון המציג מוצגים היסטוריים. ק"ק – קהילת קודש או קריית קודש, כינוי לקהילה יהודית היושבת בעיר בגולה וניציאה – כנראה ניחשתם, כתיב מיושן של שם העיר ונציה יע"א – יגן עליה אלוהים (ולפי פרשנות מקובלת פחות: יכונְנֶהָ עליון אמֵן) אז עכשיו אנחנו יודעים מה כתוב בשלט! "בתי־הכנסת – מוזיאון קהילת הקודש ונציה, יגן עליה אלוהים".

שוק הדגים של ונציה הוא אתר תיירות פופולרי. שוק הריאלטו היה בעבר הרחוק שוק עם סחורות אקזוטיות במיוחד שהביאו הספינות הוונציאניות מרחבי תבל. כיום גדולתו של שוק הדגים היא ככל הנראה המבחר הגדול והאקזוטי של פירות הים המוצגים כאן בדוכנים. נדמה כי כל מה ששחה אתמול ברחבי הלגונה, נמכר היום בשוק, ואולי חלק מהסחורה הגיעה לדוכנים בכוחות עצמה... למרות זאת, אם אין לכם עניין לראות או לרכוש סחורה שכזו, אין סיבה טובה לטרוח להגיע לכאן. חשוב לציין שהשוק מתרוקן בשעות הצהריים המוקדמות, וכדי לראות אותו במיטבו מומלץ להגיע כבר בשעות הבוקר ובכל מקרה לפני השעה 12:00.

הקָמפָּנילֶה הוא מגדל הפעמונים של הבזיליקה והוא אחד מסימני ההיכר הבולטים ביותר בקו הרקיע של ונציה. הוא הוקם לראשונה במאה ה־12 כמגדלור, אך קרס במפתיע בשנת 1902. חיש מהר הוחל בבניין מגדל קמפנילה חדש "היכן שהיה וכמו שהיה" (dov'era e com'era). המגדל הנוכחי ניצב מאז 1912. גובהו של המגדל כ־99 מ' והעלייה מתבצעת במעלית. תוכלו ליהנות מתצפית מרהיבה על ונציה והלגונה הסובבת אותה, ובתנאי ראות טובה תוכלו להבחין אפילו בהרי הדולומיטים מצפון. ברחבת התצפית תוכלו להבחין מעל לראשיכם בפעמוני המגדל המרשימים, אחד מהם הוא מקורי מהמאה ה־12, ואילו היתר משוחזרים. |הסיפור|עוד קמפנילה קטנה... הפריזאים נוהגים לומר שהנוף היפה ביותר נשקף ממגדל אייפל, משום שלא רואים משם את מגדל אייפל. ממגדל הקמפנילה דווקא תוכלו לראות מגדל כמעט־זהה הניצב באי הקטן סן ג'ורג'ו מג'ורה שמדרום, שגם עליו אגב, ניתן לטפס לתצפית.