ההתיישבות האנושית בבולצאנו עתיקה למדי. הרומאים התיישבו כאן כבר לפני כ־3,500 שנה, כאשר המצביא הרומי נירון קלאודיוס דרוסוס כבש את האזור וסיפח אותו לאימפריה הרומית. עם נפילת האימפריה עברה העיר ידיים רבות – לאוסטרוגותים, ללומברדים, לפרנקים, ובמאה העשירית הפכה לחלק מהאימפריה הרומית הקדושה. במאה ה־13 בולצאנו כבר נחשבה לעיר, ובמהלך ימי הביניים המאוחרים ועד המאה ה־19 בולצאנו היא עיר מסחר במרחב הדרומי של האימפריה האוסטרית, וכפופה מבחינה דתית לבישופות טרנטו. במאה ה־20 נעשו ניסיונות להפוך את האזור דובר הגרמנית לאיטלקי ("כל יוזף נהפך לג'וזפה"), ואלו צלחו בעיקר בתחומי העיר בולצאנו, שבה רוב ניכר של דוברי איטלקית עד היום (כשלושה רבעים מהתושבים, הפוך בדיוק מהמצב במחוז כולו, שבו רוב דומה דובר גרמנית), וכך גם התקבע שמה האיטלקי של העיר, שדחק את השם הגרמני בּוׁצֶן (Bozen). *המסלול* הביקור בבולצאנו מתחיל בכיכר המרכזית, כיכר ואלתֶר, הממוקמת ממש מעל החניון באותו שם. #---אם הגעתם לעיר ברכבת, צאו מהכיכר שבכניסה לתחנה תחנת הרכבת אל הרחוב השני משמאל, שדרה מוצלת ששמה Viale della Stazione, וצעדו בארבע דקות עד שתגיעו לכיכר.---# על הכיכר חולשת הקתדרלה העירונית הדוּאוֹמוֹ של בולצאנו, שהגג המעוטר שלה אולי יזכיר לכם את קתדרלת סטפנוס הקדוש המפורסמת במרכז וינה - עוד רמז אילם להשפעה המכרעת של השלטון האוסטרי ארוך השנים באזור. במרכז הכיכר ניצב פסלו של ואלתֶר פון דר פוגלוָויידֶה ("ואלתֶר משדה הציפורים"), משורר לירי גרמני בן המאה ה־12. אבל עם כל הכבוד למשוררים ולכנסיות, גולת הכותרת של הכיכר עבור משפחות עם ילדים היא בית הקפה והחנות של חברת הוופלים Loacker, שיהיה מימינכם אם תעמדו כשפניכם לכנסייה. אחרי שתתמלאו בוופלים ובמתוקים, צאו מהכיכר בצד הרחוק מהכנסייה, במעבר שבין המבנה הצהוב של המרכז המסחרי Cassa di Risparmio לבין מלון Citta הוורדרד, ואז פנו ימינה אל פיאצה דֶל גראנוֹ, מילולית "כיכר הדגנים". מולכם תראו מבנה צר מעוטר בנשר, סמלו של האזור. זהו בית השקילות, אחד המבנים העתיקים ביותר בעיר, שנבנה במאה ה=13. עד 1780 היה זה המקום היחיד בעיר שבו ניתן היה לשקול נוזלים ומוצקים במאזניים שהממשל היה ערב לדיוקם. השקילה המדויקת הבטיחה שהעסקה הנחתמת תהיה הוגנת. במאה ה=19 הוסב המבנה לבנק וכיום יש בו מרכז תרבות. בבניין הסמוך (משמאל) שוכנת לשכת המידע לתיירים. עברו במעבר הצר משמאל לבית השקילות ופנו שמאלה אל ויה די פּוֹרטיצ'י, רחוב המסחר הראשי של בולצאנו ואחד הרחובות היפים ביותר בעיר. חזיתות הבתים זורחות בצבעי פסטל ומשובצות במרפסות הבולטות לתוך הרחוב, במטרה להגדיל את שטח החלונות ולהכניס יותר אור לבית. פנו ימינה למעבר הצר Passaggio Annette von Menz (שימו לב - הוא מאוד צר, וממש חבוי בין החנויות) ובקצהו פנו שמאלה ומיד ימינה אל Via dei Francescani. כפי שאפשר להבין משמו, הרחוב יוביל אתכם אל הכנסייה הפרנציסקנית, שנבנתה לראשונה בתחילת המאה ה־14 אך הורחבה בשלבים עד המאה ה־17. הפרנציסקנים עדיין נשארו נאמנים לסדר הגותי גם כאשר במקומות אחרים באיטליה כבר התפשט הרנסאנס, ואת ההשפעה הזו ניתן לראות באדריכלות של המבנה. בתוך הכנסייה תוכלו לראות מזבח עץ המדגים את הגרסה המקומית של הסגנון הגותי, אבל גולת הכותרת היא החצר הפנימית המהודרת, ובה מגוון קמרונות תלתן, קשתות מקושטות ותקרות מעוטרות. שובו באותו רחוב ואז פנו "חצי=ימינה" אל פיאצה דלה אֶרְבֶּה, "כיכר התבלינים" של בולצאנו (שבגרמנית שמה דווקא "כיכר הפירות" - Obstplatz). תבלינים וגם פירות תוכלו לקנות בשוק העירוני, המתקיים מדי יום (פרט ליום א') בכיכר ההומה. בקצה הרחוק של הכיכר, מצד שמאל, ניצבת מזרקה שבמרכזה נפטון, אל הים, האוחז בקלשון. אנשי ההרים של בולצאנו מעולם לא חשו קרבה לים, ולכן נהגו לכנות את הפסל בזלזול "הפונדקאי עם המזלג" |הנטה|(Oste delle forchetta)|סנטה| - רמז למסעדות הרבות בסביבת הכיכר. +---אם אתם מעוניינים לבקר במוזיאון לארכיאולוגיה של דרום טירול, פנו ימינה ב-Via Museo ולכו כשלוש דקות. לאחר הביקור במוזיאון שובו באותה דרך.---+ המשיכו ישר ב-Via Goethe ואז פנו שמאלה ל-Via della Mostra, רחוב רחב שהיה משכנם של בני האצולה, ובו גם שכנו התיאטרון העירוני ומלון יוקרה. בתי האחוזה של האצילים הוסבו עם הזמן לחנויות יוקרה ולסניפי בנקים וחברות ביטוח. הרחוב יוביל אתכם חזרה לנקודת המוצא, כיכר ואלתֶר. +---אם עוד לא שבעתם מכנסיות, תוכלו להמשיך ב-Via Goethe עד שתראו משמאל את הכנסייה הדומיניקנית, המשמימה למדי מבחוץ אך מפתיעה מאוד מבפנים. עיטורי חלל הפנים הושפעו ככל הנראה מיצירותיו של ג'וטו, אחד ממבשרי הרנסאנס. השפעת סגנונו ניכרת בפרספקטיבה ובהבעות הפנים הריאליסטיות של הדמויות, המוסיפות לעיטורים נופך דרמטי ומרגש. ביציאה מהכנסייה פנו ימינה ב-Via della posta ושובו לכיכר המרכזית.---+ *סמסלול*

אורטיזיי, בירתם הבלתי־רשמית של הלאדינים, היא אחת העיירות הצבעוניות ביותר בדולומיטים ומומלץ לצאת לטיול קצר במדרחוב הראשי שלה, הרצוף חנויות מעניינות. *המסלול* מהחניון צאו שמאלה ואתרו את גשר הולכי הרגל הגדול העובר מעל הכביש הראשי. חצו את הגשר ומשמאלכם תוכלו לראות את המבנה האדמדם והתיאטרלי של מלון Cavallino Bianco ("הפוני הלבן"). המשיכו מעבר למלון אל Strada Rezia, רחובהּ הראשי של העיירה, ושם פנו חצי=שמאלה. כעבור כדקה תראו מימינכם מבנה מחופה עץ, בעיצוב עדכני; זוהי גלריה Art 52, שבה מוצגות יצירות גילוף בעץ של אמנים מעמק גארדֶנָה. את גילופי העץ הנאים תוכלו לראות גם בשלל חנויות בעיירה ובאזור, אבל בגלריה תוכלו לצפות ביצירות הגדולות והמרשימות ביותר, ללא תשלום. כעת שובו על עקבותיכם עד המלון ואז פנו שמאלה בעיקול עם Strada Rezia במקום לחזור לגשר להולכי הרגל. כאן מתחיל המדרחוב הססגוני של אוֹרטיזֵיי, הרצוף חנויות ומסעדות מעניינות. +---אם אתם מבקרים באורטיזיי כשהחנויות סגורות לצהריים, אן סתם מחפשים הפוגה בטבע, תוכלו לעלות מהעיירה אל פסגת סֶשֶׁדָה, אחת התצפיות המרהיבות על עמק גארדנה. כדי להגיע לתחנה התחתית של הרכבל, פנו שמאלה בדיוק כשהמדרחוב הופך לכביש, היכנסו לרחוב הקטן שבו מוצב כספומט (עקבו אחר השילוט בצבע חום ל־Secëda), והמשיכו לעבר התחנה במערכת של דרגנועים ודרכנועים.---+ רצוי להמשיך ברחוב הראשי גם אחרי סוף המדרחוב, לפחות עד חנות האומנים Franco Comploj. כשתגיעו לקצה, פשוט שובו על עקבותיכם (המסלול איננו מעגלי). באחת הסמטאות נמצא גם מוזיאון גארדנה החביב. אם במקרה מצאתם אותו כשהוא פתוח, אפשר להיכנס. *סמסלול* מאורטיזיי ניתן גם לעלות ברכבל לפסגת סֶשֶׁדָה וגם לרמת סְיוּזי, אבל נוח יותר לעלות לרמה מהעיירה סיוזי ולא מכאן.

רמת סיוזי היא מהרמות היפות בדולומיטים, והיא נהנית מאקלים ממוזג ונוח יחסית גם בימי שרב. אמנם אין כאן אטרקציות יוצאות דופן למשפחות כמו מגלשות הרים או פארקי חבלים, אך הרמה מומלצת מאוד לטיול רגלי נינוח, אוויר צח ונופים עוצרי נשימה. ברחבי הרמה פרושים עשרות מסלולי הליכה, ויש מגוון רחב של רכבלים, נקודת תצפית ופינות חמד בטבע. הדרך הטובה ביותר לעלות לרמה היא ברכבל של קרוניות קטנות וסגורות, המתחיל סמוך למגרש החניה. העלייה ארוכה יחסית ובסופה תגיעו אל התחנה העילית שבעיירה קומפאץ' - עיירת סקי טיפוסית ובה חנויות מטיילים, מזכרות וכמה מסעדות. שימו לב כי לעיירה קומפאץ' מוביל אמנם כביש סלול ונוח, אבל בקיץ הכביש הוא סגור לתנועה מהבוקר עד השעה 17:00. אם הגעתם מוקדם בבוקר לפני סגירתו, תוכלו לעלות עם הרכב (לרדת אפשר בכל שעה). מהתחנה העליונה לכו בעקבות השלט לתחנה התחתית של רכבל פנורמה, הליכה בירידה מתונה במשך כמה דקות בשביל נוח. הרכבל יביא אתכם למלון פנורמה שבו גם מסעדה, ומשם מומלץ לרדת בשביל סלול בחזרה לעיירה קומפאץ'. אפשרות אחרת, קצת פחות נוחה אבל מומלצת יותר מבחינת הנוף, היא להמשיך עוד כ־200 מ' אל התחנה התחתית של רכבל בּוּלָצ'יָה. זהו רכבל חדיש יותר, עם קרוניות סגורות ונגישות מלאה לעגלות ולנכים, והנוף מלמעלה מרהיב - בייחוד מנקודת התצפית מנוחת המלאכים, שם ניצב גם פסל מוזר של מלאך על עמוד. מצד שני, השביל היורד מהתחנה העילית בחזרה לעיירה קומפאץ' איננו סלול, נגיש בקושי לעגלות ואינו נגיש לכיסאות גלגלים. אם בכל זאת תרצו ליהנות מהנוף ולהימנע מההליכה, ניתן לנסוע ברכבל הלוך ושוב, ולהסתפק בגינת המשחקים החביבה הסמוכה לפסגתו. לצועדים בשביל ממתינה במרכזו גם המסעדה האלפינית המצוינת Baita Tschötsch Alm Hütte; בימי חמישי, כשהיא סגורה, תוכלו להסתפק ב-Ristorante Bullaccia, הסמוכה לתחנה העילית של הרכבל. |המסגרת|כל הדרכים מובילות לסיוזי בטיולכם באורטיזיי בוודאי הבחנתם שגם בה נמצא רכבל המעפיל אל רמת סיוזי. הוא מומלץ פחות, הן בשל סידורי החניה והן משום שהוא יביא אתכם למקום אטרקטיבי פחות. אם החלטתם לנסות בכל זאת, גם כאן תיהנו מהנוף הנהדר ומאוויר הפסגות, אבל זכרו שזו הבחירה הפחות מומלצת.

המרמולאדה, המתנשא לרום של 3,343 מ' מעל פני הים, הוא פסגת הטיול בדולומיטים - תרתי משמע. פסגת ההר היא הנקודה הגבוהה ביותר ברכס כולו, הנוף הנשקף ממנה עוצר נשימה ויש בה שלג בכל ימות השנה - אטרקציה של ממש לילדים ישראלים. הרכבל העולה להר מהתחנה התחתית שבעיירה מָלגָה צָ'פֶּלָה עובר בשתי תחנות ביניים ומגיע לגובה של 3,265 מ', קרוב מאוד לפסגה. למעשה, זו אחת הנקודות הגבוהות ביותר באירופה שניתן להגיע אליה ללא ציוד טיפוס מקצועי. בתחנה העילית יש מרפסת תצפית גדולה, עם נוף לשלושה כיוונים, ואפשר לצאת ולשחק בשלג (כן, גם בקיץ). בתוך מתחם התחנה העילית יש גם קפלה קטנה שנחצבה במערה טבעית ומכונה מערת המדונה (Grotta della Madonna). בתחנות הביניים של הרכבל אין הרבה טעם לעצור, אלא אם אתם מתעניינים בהיסטוריה של מלחמת העולם הראשונה - ואז כדאי לבקר במוזיאון המלחמה הגדולה, השוכן בתחנה השנייה (בגובה 3000 מ' מעל פני הים) ומתעד את הקרבות שנערכו באזור במהלך מלחמת העולם הראשונה. חשוב לציין שבאזור פועלים רכבלים נוספים אל ההר, אבל אלה מעפילים לגבהים נמוכים יותר, והקרוניות שבהם פתוחות, בניגוד לקרוניות הסגורות של הרכבל ממָלגָה צָ'פֶּלָה. |המסגרת|טיפים לביקור במרמולדה #הרכבל עשוי לפעול גם במזג־אוויר אפרורי, אך שימו לב שהעלייה ביום כזה היא כמעט מיותרת. אמנם עדיין תוכלו להשתעשע בשלג, ואין ספק שעבור ישראלים מדובר באטרקציה ראויה בפני עצמה, אך ראות מוגבלת תפחית באופן ניכר מקסמו של המקום. #קרוב לוודאי שבפסגה יהיה קר גם ביום חם, ולכן יש להצטייד בביגוד חם. #למרות זאת, במקרה של שמש חזקה השלג עשוי דווקא ליצור "אפקט מראה", והפסגה עשויה להיות די חמה, וחשוב אפילו להצטייד בקרם הגנה במקרה כזה! #לכן, אין מנוס מהצטיידות בארסנל אופנתי הכולל ביגוד חם, ביגוד קצר, קרם הגנה ומשקפי שמש. #מסיבה זו, ככל שתוכנית הטיול שלכם מאפשרת זאת, מומלץ לא לקבע את התוכניות לביקור בהר ליום ספציפי זמן רב מראש. מזג אוויר סגרירי עלול לגרור אכזבה גדולה (עם זאת, מרחקי הנסיעה בדולומיטים גדולים, והגמישות שלכם בעניין כנראה די מוגבלת).

הרכבל לפסגת קורנו דל רנון פועל בחסות חברת לואקר (ולכן תזכו יחד עם כרטיס הנסיעה גם בוופל פריך!) יביא אתכם לרום של 2,070 מ', המבטיח מזג אוויר נעים גם בשיא הקיץ. בפסגת ההר מסלול הליכה מעגלי של כשני ק"מ (די מישורי) הקרוי העולם האגדי של טוני (Die sagenhafte Welt des Toni) ומשובץ מתקנים ופעילויות מרעננות לילדים. בין היתר תעברו במתקני טיפוס, בריכת שכשוך קטנה, תצפית יער, קרוסלת כיסאות מכנית ומגלשת־ענק מתכתית. כל הפעילויות בפסגת ההר הן ללא תשלום. המסלול כולו צופה לנופים עוצרי נשימה של הפסגות המקיפות אותו מכל עבר. לאחר שסיימתם את המסלול המעגלי וחזרתם לתחנת הרכבל, תוכלו להקדיש עוד כחצי שעה לנקודת עניין נוספת – נקודת תצפית מרהיבה, בעיצובו של האמן פרנץ מֶסנֶר, המכונה השולחן העגול (Tavolo rotondo באיטלקית או Runder Tisch בגרמנית). אל נקודת התצפית מוביל שביל צר (כעשר דקות הליכה) המתחיל מול המרפסת של בית הקפה, ליד דמותו הגדולה של טוני המסיר את הכובע.

באתר המרחצאות של עיירת המרפא מֶראנוֹ, נמצאות לא פחות מ־25 בריכות שונות (10 מהן פעילות בעונת הקיץ בלבד, והיתר לאורך כל השנה). יש כאן "נהר זורם" ועוד שלל פעילויות מים, אך בהחלט לא מדובר ב"פארק מים" פעיל מלא אדרנלין. משפחות המחפשות מקום מרגוע לערב שקט תשמחנה לסיים כאן את יום הטיול, אך אלו המחפשים שיט אבובים, מגלשות, בריכת גלים וכו', לא ימצאו כאן את מבוקשן. במרחצאות פועל גם מתחם סאונות מפואר הכולל סאונה פינית מסורתית, סאונה "טירולית" בעיצוב אולטרה־מודרני, סאונה רטובה, וגם "חדר שלג" הפעיל כל השנה, כדי להתקרר אחרי שהתבשלתם בכל היתר... הכניסה למתחם הסאונות כרוכה בתשלום נוסף, אפשרית מגיל 14 ומעלה, ובעירום מלא בלבד.

"פירמידות האדמה" הוא כינויים של צוקי סלע ייחודיים שנוצרו כתוצאה משילוב של כמה תופעות גיאולוגיות שהתרחשו במקביל: המצע חייב להיות עשיר בחימר ובעל גרגרים עדינים, אך לכלול גם אבנים גדולות, השטח צריך להיות משופע ותלול ומוגן מרוח, והאקלים צריך לכלול גשמים עזים מצד אחד, אך גם תקופות בצורת ארוכות מצד שני. כל צוק שכזה נוצר במשך אלפי שנים, עד שלבסוף אבן הראשה המגנה עליו קורסת, הוא הופך להיות חשוף לגשם, ומתפרק בהדרגה. מהחניה ליד בית הקפה המשיכו לאורך הכביש אל השביל המשולט. צעדו כחמש דקות עד נקודת התצפית הראשונה, שבה יש מרפסת תצפית, ספסלים ושלט הסבר על התופעה. אם תרצו, תוכלו להמשיך בַּשּביל לנקודות תצפית נוספות, אך מעבר להליכה בטבע לא צפוי לכם שם נוף שונה מהותית מזה שבמרפסת הראשונה.

עיירה ציורית וחביבה המצדיקה שיטוט של בין שעה לשעתיים. חנו בחניון Stufels, וצעדו לכיוון גשר הנשרים, שם תוכלו להצטלם על רקע הנחל ובנייני העיר העתיקה. ברדתכם מהגשר, מלאו בקבוקים בברזיה הציבורית שהיא גם יצירת אמנות בפני עצמה. המשיכו אל החלק העתיק של העיר והתעכבו ליד המגדל הלבן, מגדל שעון מסויד לבן מהמאה ה-13 הבנוי בסגנון רומנסקי. כשהמגדל פתוח, ניתן לטפס בגרם המדרגות המתפתל שלו ולצפות על נופים של העיר, הכרמים שמסביב לה, והרי הדולומיטים המתנשאים מרחוק. בחזיתו של המגדל טבוע שעון אסטרונומי שהוא פלא הנדסי מימי הביניים. מעט שמאלה מהמגדל הלבן תראו את מזרקת הקדוש מיכאל, שבראשה פסל גדל מימדים של הקדוש מיכאל הטובח בקלילות, באמצעות כידון מחודד, בדרקון אחד מתוך שלושה השוכבים לרגליו למרמס. לדרקונים לא נותר אלא להקיא את מררתם אל הבריכה. זו המזרקה הציבורית הראשונה עם מים זורמים בבּרֶסָנוֹנֶה, והיא שימשה נקודת התכנסות חשובה במשך מאות בשנים. חזרו אל המגדל הלבן, פנו שמאלה ולאחר מכן פנו שוב שמאלה והיכנסו לכיכר הקתדרלה. בדרך תוכלו ללקק גלידה, לצפות בכרכרות ובסוסים, ולהנות מדוכני הרחוב. הקתדרלה של בּרֶסָנוֹנֶה היא יצירת מופת של אדריכלות הבארוק. חזיתה המרשימה מעוטרת בשני מגדלים. היכנסו פנימה ותהנו מציורי קיר מורכבים, ממזבחות מוזהבים ומדוכן מעורר השתאות. בצד הצפוני של הככר תוכלו לצפות בפאלאצו קומונלה או בית העיריה. הבניין מהמאה ה-15 קל לזיהוי בשל צריח מחודד המעוטר בגג ירקרק. בחזיתו ערוגה פרחונית עגולה תחומה בבטון.

רכבל סֶשֶׁדָה יביא אתכם לאחת הפסגות הייחודיות בצורתן בדולומיטים - רכס מחודד, שמדרונות תלולים משתפלים משני צידיו. החוויה מתחילה ברכבל עצמו, המחולק לשני מקטעים וחולף בדרך על פני מספר תצורות גיאולוגיות מרשימות. הרכבל נגיש ברכב או במערכת מסועים תת=קרקעיים המטפסת אליו מלב העיירה אוֹרטיזֵיי. האטרקציה העיקרית בפסגה, בדיוק כמו ברמת סיוּזי, היא הטבע במלוא הדרו - נופים, שבילי הליכה ובקתות הרים. אין כאן מוקדי פעילות ייחודיים לילדים, אבל לפסגה סמוכה נקודת תצפית פנורמית, המשקיפה לנוף מרהיב של אוֹרטיזֵיי ועמק גארדֶנָה מדרום ושל רכסי הדולומיטים האחרים מצפון. ביום יפה תוכלו לראות כאן עד המרמוֹלאדָה במזרח, טרֶנטינוֹ בדרום ועמק אֶץ באוסטריה בצפון. בנקודת התצפית הוצבו לוחות הסבר ועליהם שמות הפסגות מסביב. |תמונה_בטקסט8844| משפחות עם ילדים גדולים עשויות להתעניין במסלול הליכה מהנה, שאורכו כשלושה וחצי ק"מ. המסלול יורד מהפסגה (ליד המסעדה) אל התחנה העילית של רכבל קוֹל רָייזֶר, שם תוכלו לרדת ברכבל=קרוניות אל התחנה התחתית שבעיירה סמוכה. המסלול איננו מעגלי וכדי לחזור לאוֹרטיזֵיי יהיה עליכם להזמין מונית (או, אם אתם נוסעים בשתי מכוניות, להשאיר אחת בתחנת הסיום).

אגם קארֶצָה הוא אגם קטן וקסום, הנחבא אל הכלים בשיפולי הדרכים הכפריות. מומלץ לעצור כאן לכמה דקות, להשקיף ולהמשיך בדרך. אם תרצו להאריך את שהותכם במקום, ניתן גם להקיף את האגם בשביל הליכה נוח, אך הנקודה הקרובה לחניה היא נקודת התצפית הגבוהה, הנחשבת למוצלחת ביותר. ממגרש החניה עברו תחת הכביש הראשי במעבר התת־קרקעי ותגיעו במהרה אל נקודת התצפית. האגם אינו מיועד לרחצה. |הסיפור|סוד קסמו של אגם קארֶצָה המסורת המקומית מספרת כי באגם חיה נימפת־מים ביישנית, הנעלמת בכל פעם שמופיעים אנשים. פעם עבר מכשף מהעיר הסמוכה, ראה אותה בין השיחים והתאהב בה. היא ראתה אותו ונעלמה. הוא ניסה להתקרב ובכל פעם היא הייתה נעלמת. המכשף ניגש למכשפה מעיר אחרת והיא הציעה לו למתוח קשת בענן עד האגם ולהסוות את מראהו. הנימפה תסתקרן, וכשהיא תתקרב - יהיה אפשר לתפוס אותה. המכשף עשה כעצתה, אבל שכח להסוות את עצמו. הנימפה התקרבה, אך כאשר הבחינה במכשף נעלמה ומעולם לא הופיעה יותר באגם. המכשף זעם ושבר את הקשת בענן וזרק אותה לאגם. ומאז נקרא המקום "אגם הקשת בענן", ובמימיו נראים כל צבעי הקשת.